עורך דין פלילי יעקב שקלאר

10 הטעויות הנפוצות בעת חקירה במשטרה

הכותב:  עו”ד יעקב שקלאר  מומחה למשפט פלילי על כל רבדיו. מרצה בפקולטות למשפטים ובהשתלמויות של לשכת עורכי הדין בנושאי עבודת הסנגור הפלילי.

אנשים סבורים בטעות, שאם הם לא אשמים, כל שעליהם לעשות הוא להסביר את זה לחוקר והתיק ייסגר. זו טעות נפוצה. בפועל, תפקיד המשטרה בחקירה הוא לא לברר את האמת אלא לאסוף ראיות להפללת החשוד. גם אם אתם לא אשמים, אל תענו על כל השאלות בחקירה ותדרשו שהכול יירשם כלשונכם.

אנשים מוזמנים לחקירה במשטרה, לעתים לראשונה בחייהם, או נעצרים לפתע בבוקרו של יום לאחר שהמשטרה פורצת לביתם. הם נאזקים בקרן רחוב ונגררים לתחנת המשטרה, כשאינם יודעים כי כל טעות עלולה לעלות להם ביוקר: בהגשת כתב אישום, במעצר עד תום ההליכים, במשפט – בו יטיחו את דבריהם בפניהם, ובהרשעה – בה יופללו על סמך טענותיהם בחקירה.

כיצד להתנהל בחקירת משטרה ועל 10 דברים שאסור לעשות כשנחקרים באזהרה במשטרה

  1. המשטרה חוקרת על מנת לרדת לחקר האמת– אנשים סבורים שתפקיד המשטרה הוא לברר את האמת. זו אף פסיקת בית המשפט העליון. אין טעות נפוצה מזו. השוטרים אוספים ראיות להפללת החשוד. כל נחקר צריך להתייחס לשוטר כאל יריב המנסה להפליל אותו ו’לתפור’ לו תיק. זוהי הנחת העבודה, אף אם נתקלתם בשוטר “נחמד”. השוטר אינו אובייקטיבי, אף אם יגידו לכם שהוא כזה ואף אם השופט מתייחס אליו ככזה. השוטר מניח שאתם אשמים ומנסים להתחמק מאשמה. הוא מחפש ראיות מפלילות ויעשה הכול כדי לא להרוס לעצמו את הנחת העבודה המפלילה.
  2. ההנחה שאם אתם לא אשמים, צריך לענות על כל השאלות– אנשים סבורים בטעות, שאם הם לא אשמים, כל מה שהם צריכים לעשות זה להסביר לחוקרים שהם לא אשמים ומיד התיק נגדם ייסגר – תוך התנצלות מעומק הלב, כמובן – והם ישוחררו ממעצר.

אסור לענות על שאלות בחקירה אלא בתנאים המצטברים הבאים:

א.    לאחר שהקריאו לכם את החשד, הבנתם אותו ואתם רואים שכל מה שאתם אומרים נרשם.

ב.    אם לא הבנתם בדיוק למה מתכוונים, יש לענות על כל שאלה בשאלות: “מדוע אתה שואל? מה בדיוק עשיתי? מתי? עם מי? באילו נסיבות? בוא תראה לי ראיות!”.

ג.    לשאלות “פישינג” (דיג) שאינכם מבינים מה עומד מאחוריהן – לא לענות. אינכם בפגישה בבית קפה והחוקר אינו חבר שלכם. אינכם צריכים להשביע את רצונו, סקרנותו והגיונו של החוקר.

ד.    לענות רק בקצב הכתבה. החוקר ינסה לתקצר את התשובה ולסכם אותה בלשונו. במצב כזה, מיד הפסיקו לענות – ותדרשו שהכול ירשם.

ה.   לענות רק בשפת לשונכם המוכרת והנוחה לכם. ההודעה אמורה להימסר ולהירשם בלשונכם. הנכם רשאים לדרוש מתורגמן. אם אין לכם דרך לוודא שהכתוב משקף את מה שאמרתם – לא לחתום, ולציין בכתב ידכם, כי לא הקריאו לכם את הכתוב ואינכם בקיאים בשפה.

  1. אם תודו בעבירה – ישחררו אתכם– השוטרים מחפשים דרכים לקצר את החקירה. הודאה באשמה היא מלכת הראיות. לעולם אל תודו! גם אם נתפסתם על חם וגם אם מבטיחים לכם שאם תודו, תשוחררו. כל הודאה – מסיימת את החקירה, מפחיתה את סיכוייכם להשתחרר וקוברת את התיק בבית המשפט. החוקרים מבטיחים לכם הבטחות שחרור כדי לגרום לכם להודות – הם מרמים אתכם!
  2. “בוא נצא לחצר ונדבר כמו גברים”– יש שני קווים מקבילים לחקירה. הקו הפורמאלי, הרשום, המתועד, והקו הבלתי פורמאלי – בחצר; “בוא נצא לעשן, נדבר קצת, נתחבר, נקשקש, אשאל אותך על הילדים, אציע לך קפה – ואתה תספר לי מה שלא סיפרת לפרוטוקול”.

לעולם לא לנהל שיחות חולין עם השוטרים. זהו תרגיל חקירה שגורם לתחושת אמון, אופוריה, חוסר זהירות ומשחרר את חרצובות הלשון. בחקירה היו מרוכזים בכל שאלה ובכל מילה. אל תנהלו “שיחות מסדרון”. החוקרים “תופרים” מזכרים מפלילים מדבריכם. הם קבילים בביהמ”ש והחוקרים מנצלים את המזכרים הללו כדי לשתול ראיות מחזקות – אמרות מפלילות. דברו רק לפרוטוקול.

  1. אין צורך לרשום, הכל מוקלט ממילא– פעמים רבות החוקרים לא רושמים את הדברים, בטענה שממילא הכל מוקלט וצריך לרשום רק את הדברים החשובים. אל תאמינו להם. פעמים רבות ישנן תקלות מסתוריות, קלטות נעלמות, ההקלטות מתחילות לפתע באמצע. אין לכם שום שליטה על ההקלטה – רק על הכתוב. עימדו על רישום פרוטוקול מדויק.
  2. “אם אתה לא אשם, אתה לא צריך סניגור”– החוקרים מנסים להרדים אתכם, להקטין את התיק, את חלקכם באשמה ולמנוע מכם זכויות על מנת לגרום לכם להפליל את עצמכם. במסגרת זו ישכנעו אתכם שסניגור סתם יסבך את החקירה, יגרום לכם נזק, ישיא לכם עצות אחיתופל, יעכב את שחרורכם ואז החוקרים יצטרכו להתייחס לחשד נגדכם ביתר רצינות. ובכלל – אם אתם לא אשמים, מה אתם צריכים עורך דין?

דווקא הלא אשמים צריכים עורך דין יותר מהאשמים. יש להם הרבה יותר מה להפסיד. ראו לדוגמה את כל ה”לא אשמים” המפורסמים שאנו מכירים. למשל – הנשיא קצב, למשל – ראש הממשלה אולמרט, למשל – שר הפנים דרעי – “הוא זכאי”. לא אשם, לא אשם – ובום! 7 שנים בפנים!

  1. “קודם תספר לי מה קרה, נבין, ואז אחליט אם לגבות ממך עדות”– זוהי התרמית הגדולה מכולן. דו”ח התשאול לפני הטחת החשד, האזהרה, רישום עדות רשמית. החוקר מנהל אתכם שיחת תשאול, “רק” על מנת לקלוט את התמונה. בשלב זה הוא לא מודיע לכם על זכויותיכם, אינכם מבינים את מעמדכם ולא קיבלתם ייעוץ משפטי. לאחר שיחה זו – שאינה מתועדת – יצא החוקר וירשום דו”ח תשאול ובו יכתוב מה שהוא רוצה, כאילו יצא מפיכם. לעולם לא לדבר לפני שאתם מתייעצים עם עורך דין ורק לפרוטוקול.
  2. “קודם נסיים את גביית העדות ואז נזמין לך עורך דין”– ייעוץ לפני חקירה – כשמו כן הוא. המשטרה חייבת לאפשר לכם להיפגש עם עורך דין לפני החקירה, אלא שעורך דין מקלקל למשטרה את ההופעה ומפריע בהפללת החשוד, לכן החוקרים ינסו לרשום מפיכם כאילו ויתרתם על זכות ההיוועצות ולעבור מיד לגביית העדות. רק לאחר שתעשו את כל הטעויות ותפלילו את עצמכם, יזמינו לכם עורך דין. לכן, תמיד זכרו לברר את טיב החשד ברמת המעשה, הזמן, הנסיבות והראיות, ואז תעמדו על זכותכם לזימון עורך דין.
  3. אם תשמרו על זכות השתיקה, זה יעשה רושם רע על השופט ויעזור לראיות כנגדכם– לא להאמין למשפט דלעיל. החוקרים שונאים את זכות השתיקה. היא מחייבת אותם לעבוד ולחפש ראיות. זכות השתיקה היא זכות חוקתית. החוקרים מנסים למנוע אותה מכם, על מנת שתעזרו להם לתפור לכם את התיק. לכן הם ישכנעו אתכם כי שתיקתכם תפליל אתכם ותעשה רושם רע על השופט, אשר יקבע שלא מסרתם גרסה בהזדמנות הראשונה. יש בזה משהו, ואכן שימוש בזכות השתיקה מחזק את הראיות של התביעה, אלא שתשובות רעות ומפלילות מחזקות הרבה יותר. לכן יש לנקוט בטקטיקה של שאלה על שאלה בסגנון הבא: “לא ביצעתי שום עבירה!” “למה אתה שואל? “מה אתה טוען בדיוק שעשיתי? מתי? עם מי?” “בוא תראה לי ראיות שעשיתי את מה שאתה טוען “לא נכון” וחוזר חלילה…זהו תרשים זרימה שלעולם לא מאכזב, ויקנה לכם מידע לגבי טיב הראיות והחשדות שבידי המשטרה, אותן היא אינה מעוניינת לחשוף.
  1. הפחד ממעצר גורם לטעויות– עדיף מעצר למספר ימים מאשר מאסר למספר שנים. החוקרים סוחטים מידע באמצעות איומי מעצר. לפי פסיקת ביהמ”ש העליון, אין המעצר משמש כאמצעי סחיטה להוצאת הודאות מהחשודים – אלא שזהו סלוגן חוקתי ריק מתוכן. החוקרים מבליעים את איומיהם בהבטחות ובפיתויי שחרור ואף בתיאורים פלסטיים של עינויי המעצר.

ראינו הרבה סרטים וכולנו פוחדים מהכלא. נא להתגבר! אם הנשיא, ראש הממשלה, שר האוצר, שר הפנים – כולם מרצים מאסרים ארוכים, גם אתם יכולים לסבול מספר ימים. לנשום עמוק ולא להירתע.

והעצה החשובה מכולן:  הפשע אינו משתלם! אל תבצעו עבירות ולא תצטרכו לקרוא על זכויותיכם בזמן מעצר וחקירה!

למידע נוסף: עו”ד יעקב שקלאר