מאת: עידו אלון גל-און

אתחיל מהסוף, חברת הכרם, יבואנית רמי מרטן, הביאה לארץ בקבוק אחד בלבד ומחירו 50,000 ש”ח.

הבקבוק מגיע עם חתימתם של ארבעת אשפי המרתף (Cellar Master) של רמי מרטן בעבר בהווה. כאשר המבוגר מתקרב לאמצע שנות התשעים שלו והצעיר נמצא באמצע שנות השלושים שלו והוא גם אשף המרתף הצעיר ביותר בתולדות רמי מרטן. אנדרה ג’ירו, ג’ורג’ קלו, פייראט טרישה ובאפטיסט לואזו, אשף המרתף כיום. להפתעתי ושמחתי, אשה הייתה עד לא מזמן בתפקיד, המשויך כה רבות עם העולם הגברי.  העיברות פוגע במשמעות התפקיד, זהו התפקיד הכי בכיר מבחינת התזקיקים ברמי מרטן, אלה האנשים האחראיים באופן בלעדי על קוניאק הדגל, לואי ה- 13.

בחזרה לידידנו רמי מרטן לגסי. רמי מרטן לגסי זה אותו שילוב תזקקיקים היוצרים עם רמי מרטן לואי ה- 13, רק בבקבוק עוד יותר מפואר. כן, אם זה לא מספיק שבקבוק לואי ה- 13 הוא מפואר ולאחר שהקוניאק מסתיים לו הוא יכול לשמש כפריט עיצוב בבית, אז הלגסי. זה משהו בסגנון; יפה יותר, מיוחד יותר ויקר יותר.

על מנת להבין יותר על רמי מרטן, נפגשתי יחדיו עם לורני נונוט, שגרירת רמי מרטן בעולם. זהו המקום להודות שרמי מרטן בעיניי, זה העולם הישן בקוניאק. קוניאק שלרוב הוא עם פירותיות מאופקת, חביות מאופקות ובמילה אחת מאוד אלגנטי. בעיניי זה מאוד מרשים, אך כיאה למשקה צרפתי חיפשתי את הייחודיות שבו. רמי מרטן מגיע רק משני אזורים בקוניאק גראן ופטי שמפיין, שני האזורים היותר נחשבים. בעיניי זה מעניין, אך בתור ארץ המקדשת את הטרואר תהיתי מדוע רמי מרטן איננו מגיע מאזורים אחרים, מדוע אין ביטוי לחלקות ספציפיות בתוך רמי מרטן. מדוע הטרואר הוא לרוב ברמת האזור ולא ברמת החלקה המגיעה.

זהו היה הרגע שקיבלתי שיעור היסטוריה קל מלורני, על רמי מרטן. בראשית היה ברמי מרטן רק את גראן ופטי שמפיין ולא היו אזורים נוספים, האזורים התווספו עם השנים כאשר האזור התרחב. יש אפילו איים, לא רחוקים מהחוף ששם מגדלים גפנים לקוניאק. בתחילה, רמי מרטן כמו רוב יצרני האזור, ייצרו יינות לבנים. המהפך הגיע לפני כמאתיים שנים בערך, כאשר ברמי מרטן התחילו לזקק ליותר. כאמור הקוניאק היה קיים, הזיקוק היה קיים, אך בפועל רוב האזור היה אזור של יצרני יין לבנים ולא של קוניאק. עם השנים הביקוש לקוניאק תפס נפח גבוה יותר מאשר יינות האזור ונעשה מהפך, ייצור קוניאק עלה וייצור היין ירד.

לחובבי טרואר כמוני, לורני הסבירה שרמי מרטן שואפים לייצר את אותו מוצר באחידות. כשרגע לא נראה באופק, ייצור קוניאק מחלקות מסוימות. בפועל, רמי מרטן הוא סוג של קואופרטיב, כך שהדבר יהיה מסובך יותר. כרגע, המטרה לייצר את אותו קוניאק ולא משנה באיזה רמה, שיהיה זהה וייצג את המותג רמי מרטן ללא שינויים. בחזרה למסובך, סוג של קואופרטיב, כאמור לרמי מרטן חוזים 900 מגדלים! רק לשם הבהרה, זה יותר מכל יצרני היין הפועלים תחת רישיון בארצנו הקטנטונת. כל יצרן, מגדל, בוצר ומזקק את החלקה או החלקות שלו ומעביר את החביות לרמי מרטן. כרגע, ברמי מרטן, בדומה לשאר העולם, שמים לב להתחממות הגלובלית, הבציר מוקדם יותר ומסתיים והזיקוק מסתיים הרבה לפני המועד האחרון המותר בקוניאק.

עם כמות כזאת של יצרנים, זה כאמור קשה ומסובך להביא טרואר ספציפי, אך לא בלתי אפשרי. השאלה הנוספת הקשורה לטרואר, מדוע ברמי מרטן לא יוצאים מהגזרות של גראן ופטי שמפיין. על פי לורני, למעט העובדה שאלה היו האזורים הראשונים בקוניאק ואזורים אחרים לא היו קיימים דאז. הם גילו ברמי מרטן שהקונאקים מאזורים אחרים לא מתיישנים מספיק טוב לטעמם. בסופו של יום, זהו סגנון של בית, סגנון של אזור ברובו. אם יום אחד יגיע שינוי ברמי מרטן, הוא יחלחל מהיצרנים הקטנים והעצמאיים כלפי מעלה אל היצרנים הגדולים. יצרנים אלה עושים קוניאקים צעירים ומבוגרים ללא תוספת קרמל (המותרת על פי חוק) ומנסים לבטא את הטרואר.

באותו האופן, רמי מרטן לואי ה – 13 ולגסי בהתאמה אשר הנם אותו תזקיק. אשר טבעיים לחלוטין,  תזקיקים בני למעלה ממאה שנה, המוחזקים במרתף הסודי של רמי מרטן יחדיו עם תזקיקים “מעט” צעירים יותר, בני עשרות שנים.

המשקה עצמו הוא רב שכבתי; תפוחים ואגסים, יחדיו עם ענבים וענבים מזוקקים מביאים טון פירותי נפלא, אך כך רק נפתח המשקה. יש בו שקדים, אגוזים, תבלון של פלפל שחור, קינמון, מעט ליקריץ ולרגע שחשבת שגילית את צפונותיו מתגלה שכבה נוספת. עם קליפות הדר ובייחוד זטס לימוני  מרענן, המצטרף לחומציות הקיימת בקוניאק, להרגשה מרעננת ולא כבדה. עוד הפתעה נהדרת היא המינראליות, אבץ ומליחות קלילה על הלשון יחדיו עם מתקתקות עדינה.

רמי מרטן לגסי, הנו קוניאק שאפשר להתעמק שעות וימים על מורכבתו. עושר הריחות והטעמים הצצים ככל שמעמיקים יוצרים את אחד ממשקאות האלכוהול המעניינים ביותר. כאמור, ישנו רק רמי מרטן לגסי אחד ויחיד בארץ והוא נמכר בחנות היין והסיגר בחיפה.