טחנות הצדק טוחנות לאט
הכותב: עו”ד יעקב שקלאר מומחה למשפט פלילי על כל רבדיו. מרצה בפקולטות למשפטים ובהשתלמויות של לשכת עורכי הדין בנושאי עבודת הסנגור הפלילי.
ומסתבר שיש דרך לחנך את המשטרה..
לפני שלוש שנים נעצר לקוח שלי על גידול שתלי גראס בביתו. הלקוח, איש רציני ללא כל עבר פלילי, איש עסקים, איש משפחה, איש רעים אהוב על הבריות, אהב בסופו של יום לחזור הביתה מענייניו ולהירגע יחד עם זוגתו, בעישון של ג’וינט חביב. הואיל ולא רצה להתעסק עם סוחרי סמים, והואיל ורצה לשלוט על איכות הקאנביס שהוא מעשן, החליט להשתלם בעניין זה באינטרנט.
כפי שהיה גם בעסקיו אדם יסודי, כך היה גם בתחביביו. לאחר מספר מחזורי גידול של קנאביס, הגיע לרמה מקצועית של אגרונום. לצורך הגידול רכש לו ציוד, תאורה מיוחדת, מאווררים, דשן וזרעים, שאותם ייבא מהולנד. התקין חדרון מיוחד לצורך זה בביתו, ושם גידל את צמחיו. כשהגיעו השוטרים, כנראה עקב הלשנה של אחד מאורחיו, אותם כיבד מידי פעם בג’וינט חביב, הסביר להם שהוא מגדל לעצמו ולצורכי זוגתו וכי אין במעשיו כדי לפגוע בציבור. המשיך והסביר, שהוא לא רואה בזה שום דבר רע, להפך, זה עוזר לו לישון טוב, מעורר את התיאבון שלו, מרגיע אותו ואף מחייה את חיי האהבה שלו ושל זוגתו. במשטרה לא התרשמו מהסבריו וכלאו אותו לתקופה די ממושכת, שנדרשה לצורך הגשת כתב אישום, בקשה למעצר עד תום ההליכים וקבלת תסקיר שירות מבחן. כל אלה נדרשו עקב המדיניות המופרכת והאנכרוניסטית השוררת בישראל בכל הנוגע לטיפול בעבירות גראס.
לאחר חודש וחצי בכלא, שוחרר הלקוח שלי למעצר בית מוחלט ואחרי עוד מספר סיבובים בבימ”ש השלום והמחוזי, ולא מעט שקלים שבזבז הלקוח על הליכים אלה, הצלחנו לבטל את כל התנאים המגבילים – וחייו של הלקוח שלי חזרו לסדרם. אלא שבינתיים, החל המשפט להתנהל ונדרשתי לתשובה לכתב האישום. טענתי שבניגוד לסעיף האישום – של החזקה שלא לשימוש עצמי, הרי שאנו מודים הן בגידול והן בהחזקה, אלא שאנחנו מבקשים לשנות את הסעיף לשימוש עצמי בלבד. בשולי הדברים נספר, שזוגתו אף שעישנה עמו, אף שידעה היטב על החממה הקטנה, כלל לא הועמדה לדין. טענו לפני השופטת שאם ישנו לנו בתביעה את הסעיף מ – “החזקה שלא לשימוש עצמי” ל – “שימוש עצמי”, נודה בכתב האישום ונטען באופן פתוח לעונש לאחר קבלת תסקיר. הנחנו עפ”י מיטב ניסיוננו, שהתיק ייגמר באי הרשעה ושל”צ, לאור אופיו הטוב והיעדר כל עבר פלילי של הלקוח. אלא שלמרבה הצער, התביעה הייתה נוקשה ללא סדר עדיפויות הגיוני. במקום להילחם בפשע ובפושעים, מצאה התביעה לבזבז את זמנו של בית המשפט והתעקשה על סעיף העבירה. הצענו שנגיש חוות דעת של מומחה לגידול קנאביס, אשר יסביר מדוע ההחזקה הינה לשימוש עצמי, ואולי חוות דעת זו תשכנע את התביעה כי כמות הקאנביס שנמצאה מספיקה לתקופה שנדרשת ללקוח ולזוגתו לצורך צריכה עצמית עד מחזור הגידול הבא. ואכן, לראשונה בתולדות המדינה, הזמנו מגדל מומחה שיערוך חוות דעת, אשר הסביר לשוטרים איך מגדלים, כמה מגדלים, באילו שיטות מגדלים, באיזו כמות, ברוטו, נטו ועוד שאלות מקצועיות, שנוגעות לידע שכנראה חסר לשוטרים, במיוחד לפרקליטים, המגישים את כתבי האישום הללו. ושוב, למרבה הצער, גם חוות הדעת “המעניינת”, כפי שהגדירה אותה ראש מדור התביעות, לא הפיסה את דעתה של התביעה ונעניתי כי המשטרה לא שוכנעה מהאמור בהצעתי לתקן את סעיף האישום. כן נעניתי כי כתב האישום לא ישונה. כשראיתי את התשובה הסתומה והלא פשרנית בעליל, אף לא הגיונית, החלטתי “לחנך” את התביעה, שזה בעיקרון לא רעיון טוב אף פעם, מכיוון שהתביעה אינה עשויה מקשה אחת, ועד ש”מחנכים” אותה עוברות שנים. אבל בתיק הזה לא היה לי מה להפסיד, מה גם שהוא היה מעניין כיוון שנדונו בו שאלות שטרם נדונו במשפט הישראלי, לגבי עבירות של גידול והחזקה של קאנביס, במיוחד לאור קיומה של חוות דעת מקצועית. כדי לעגן את ה”חינוך” של התביעה, הוצאתי לתובעת הראשית מכתב שבו הלנתי על כך שאין לתביעה אינטרס לחסוך זמן דיוני, שעות מבוזבזת על סעיף זניח, כאשר הלקוח שלי למעשה מודה בעיקר כתב האישום. הבטחתי, כך בכתב, שאת אי ההרשעה שתתקבל עוד שלוש שנים, נמסגר ביחד עם המכתב המודיע עליה שלוש שנים קודם לכן. והנה, עברו להן ארבע שנים של פטפוטי ביצים משפטיים, וסוף סוף התקבל גזר הדין המודיע על אי הרשעתו של הלקוח שלי. מיד צירפתי את גזר הדין ואת מכתבי ההיסטורי מלפני ארבע שנים, ושלחתי לתובעת הראשית. אלא שלמרבה הצער, התובעת הראשית כבר מזמן מונתה להיות שופטת, והתובע הראשי שקיבל את מכתבי כלל לא ידע על איזה תיק מדובר, ולא נותר לי אלא לומר “אמרתי לכם”, לעצמי ולמאזינים. ועל כך נאמר “גלגלי הצדק טוחנים לאט, ולעיתים טוחנים עד דק”.
יעקב שקלאר, עו״ד